Beginning of chamishi (10, 12): Rashi: ועתה ישראל. אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתֶם כָּל זֹאת, עוֹדֶנּוּ רַחֲמָיו וְחִבָּתוֹ עֲלֵיכֶם, וּמִכָּל מַה שֶּׁחֲטָאתֶם לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹאֵל מִכֶּם כי אם ליראה וגו’:
Why does Rashi connect this with what comes before, that despite all of your sins, still all what Hashem asks from you is Yiras Shamayim?
So the Gur Aryeh says that Rashi’s הכרח was because of the word עתה, עתה שואל.
But what’s the pshat?
So I found in the Be’er Besadeh:
ועתה אעפ”י וכו’ לא שעתה שואל ליראה ולא מקודם שהרי משהוציאם ממצרים כמה פעמים הזהיר אותם על זה לז”א אעפ”י וכו’ והכונה שאפילו עתה שחטאתם והיה מן הראוי לשאול מכם דברים קשים וכבדים אפ”ה לא שאל מכם שום דבר כבד וקשה כ”א ליראה דבר קל ואע”ג דקאמר בתר הכי ללכת וכו’ ולאהבה ולעבוד ולשמור והם שאלות רבות י”ל מדלא קאמר ליראה וללכת בוי”ו ההעטף כל הדברים האלו נמשכים מאליהם מחמת היראה ואדרבא לא מבעיא שאין זה עול ועבדות אלא הכל הוא טוב להם:
Leave A Response