My dear friend, Rabbi Micha’el Friedman, the son-in-law of my Rebbe, asked me a question on Parshat Korach:
On the verses:
וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃
But the Israelites said to Moses, “Lo, we perish! We are lost, all of us lost!
‘כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן וכו
Everyone who so much as ventures near Hashem’s Tabernacle must die. Alas, we are doomed to perish!”
Says Rashi:
“Everyone who so much as ventures near: We cannot be careful of that. We are all permitted to enter the courtyard of the Tent of Meeting, but one who goes closer than his fellow and proceeds into the Tent of Meeting will die.
We are doomed to perish: Have we been abandoned for death?”
Why is this fear expressed here, at this point? If it is because of the general knowledge of the Halacha, (Jewish Law), one would think that they were taught this when the Mishkan was first erected. But the events here in this Parsha happened later, after they had traveled already from Har Sinai.
Rather, in simplicity, it is because they saw that Hashem punishes for this the death penalty. But where do we see that the punishments of death mentioned in the Parsha have anything to do with coming closer than permitted? Korach and his group was because they didn’t go along with the appointment of Aharon as the Kohain Gadol. And even the 250 who offered up the ketoret was also for the same reason. Or even if you will say that it is because a “sam hamavet” (the ketoret contained a deadly characteristic) which only a Kohain is not affected by, and these people were not Kohanim, still, what does that have to do with entering into an area which was forbidden to a non-kohain?
בעברית:
:שמעתי מידידי הרה”ג ר’ מיכאל פרידמן שליט”א, חתנא דבי נשיאה, על קושיא אחת בפרשת קורח
הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ וכו’, פירש”י אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִהְיוֹת זְהִירִין בְּכָךְ, כֻּלָּנוּ רַשָּׁאִין לְהִכָּנֵס לַחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶחָד שֶׁיַּקְרִיב עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ וְיִכָּנֵס לְתוֹךְ אֹהֶל : :מוֹעֵד יָמוּת
למה התעוררו לחשש זה דוקא עכשיו? אם בגלל הידיעה הכללית של ההלכה, בפשטות הם ידעו מזה מאז הקמת המשכן, וזה הרבה אחר כך אחרי שכבר נסעו מהר סיני. אלא בפשטות זה מפני שראו שהשי”ת מעניש על זה חיוב מיתה. אלא מאיפה מצאנו במיתות המפורשים בפרשה רמז שאם יתקרב יותר מידי חייבים מיתה? אצל קורח ועדתו העונש הוא בגלל שעוררו על הכהונה. ואפילו ה 250 מקטירי קטורת גם כן נענשו על אותו סיבה. או אפילו אם תמצא לומר שבגלל סם המוות נתון בקטורת והם לא היו כהנים, עדיין איפה מרומז העניין של להיכנס יותר פנימה ממה שהותר?
